לפני שנה אין מצב שהייתי כותב כזה פוסט, מה ביני לבין אתיופיה?
הבדיחה הקבועה היא שבגלל שלוסי, השלד הקדמון מלפני 3.5 מיליון שנים התגלה באתיופיה, עבור כל בן אנוש זהו טיול שורשים.
אבל כשמסיימים טיול שורשים יהודי אמיתי באתיופיה, ועוד עם קבוצה של יהודים מכל העולם כשהמסע כולו מתקיים באנגלית-יהודית, אי אפשר להתבלבל.
(וזה הזמן לגלות שלפני שבוע כשעליתי על הטיסה לאתיופיה, לא סיפרתי בבידוק הדרכונים אבל למעשה נסעתי לבקר בברה"מ לשעבר. הטיסה נחתה באדיס אבבה אך כל משתתפי המסע חזרו למקומות שאפילו לא הכירו – שטעטלים במזרח אירופה, עיירות המגרב ואנדלוסיה, יישובי תימן וחלב וגם כפרי אתיופיה המרוחקים – כל אחד לטיול השורשים הפרטי שלו ממנו חלמו אבותיו על ציון – יחד עם הטיול הקולקטיבי).
***
איזו סיבה יש לי לקחת שבוע חופש בתקופה עמוסה בעבודה, לשלם סכום לא קטן ולהשאיר את יעל והילדים לבד למשך שמונה ימים, ועוד כשיעל בתחילתו של תפקיד חשוב ואינטנסיבי?
פשוט כי הרגשתי שלמסע הזה אין תחליף?
כשאבישי אמר לי שעכשיו הוא מרגיש צורך לנסוע לטיול שורשים בפולין, הבנתי שזה היה נכון.
***
על קצה המזלג: אבישי מלסון צגהון עלה מאתיופיה בשנת 83' בגיל שנתיים וחצי במבצע משה אחרי מסע של שלושה וחצי שבועות במהלכם צעד עם הוריו למחנה פליטים בסודן. אחרי משאית לחרטום וטיסה לפריז הם הגיעו לעתלית, עברו לקיבוץ רמת דוד ובהמשך לרמלה. לאחר שהשתחרר כקצין משירות קרבי בן 6 שנים נסע למסע באפריקה, המשיך להדרכת טיולים וללימודי קולנוע והיום אפשר למצוא אותו בין הבמאים המובילים בארץ בנושאי קולנוע חברתי.
אבישי היה מדריך המסע שלנו, אבל קודם כל הוא צאצא לשושלת קייסים מפוארת, ויותר מכך – שושלת ה'ליקה כהנת' – ראשי הקייסים של ביתא ישראל.
אם היינו מכירים את מנהיגי יהדות אתיופיה, השם קייס ברהן ברוך היה אומר לנו הרבה. קייס ברהן, סבא-רבא של אבישי היה הראשון ממשפחתו שעלה ארצה והוביל את קליטת ביתא ישראל בארץ.
לפני יומיים, בשיחה במהלך השבת, אבישי אמר לי שבעצם היה רוצה להתגייס לגדודים ולא ליחידה מובחרת. בדוגריות של שיחה ישראלית אמרתי לו שאין לו את הפריבילגיה הזו, ששמורה לאליטות. הוא הסכים שהוא עדיין חייב לשבור את תקרת הזכוכית ויחד קיווינו שבנו כבר יוכל לבחור בצורה חופשית יותר.
"אחד הדברים שהבנתי", אמר לי היום "הוא שאנחנו כעולי אתיופיה צריכים להתרכז בלתת ולא רק בלקבל, זה היה המאמץ שלי בעשור האחרון". הוא לקח נשימה והמשיך "אבל אחרי המסע הזה, כשאתם הגעתם למסע שורשים בארץ שלי וראיתי כמה אתם קיבלתם, הבנתי שמותר לי להפסיק לתת ולהתחיל גם לקבל בעצמי. שמעתי אתכם כשאמרתם לי שהמסע הזה הוא לא רק מסע לארץ שלי אלא שלכל אחד מכם יש סיפור דומה, ועכשיו זו הפעם הראשונה שאני מוכן ורוצה לצאת למסעות השורשים האחרים – במרוקו, פולין, אוקראינה ואם אפשר היה אז גם תימן".
סופסוף לנין של קייס ברהן יש פריבילגיה לצאת למסע השורשים הקולקטיבי של העם היהודי ולא רק למסע העדתי-פרטי שלו.
בפעם הבאה נחלום על ירושלים מהשטעטל.