אמנם "יום המורה" הישראלי יחול רק ב-9/12,
אבל מאחר שאין לנו בלוח השנה את "יום המורה האילתי-ללא בגרות-העובד נמל-הנדסאי חשמל-שמחנך כיתת חינוך מיוחד-מה אתה מגיע על אופנוע מאילת למילואים ביקנעם יא פסיכי?", החלטתי לשתף אתכם לקראת שבת באגדה שהיתה באמת.
***
את שרון הכרתי אחרי שעזב את יחידת לוט"ר אילת כדי להצטרף ליחידה בה עשינו מילואים ולמזלי הוא הגיע ישר אליי.
שרון האילתי ואיזי הניו יורקי (שעליו יש מור"קים בנפרד) היו 'לוחמי החוד' שלי, שדי גרמו לי להרגיש מיותר…
מי צריך מפקד כשיש את שני אלה מקדימה?
אבל במקביל לעשיה הבטחונית (ושרון נראה וואחד אושיה בטחונית), עיקר העיסוק שלו הוא בחינוך. ולא סתם חינוך, אלא חינוך לגילאי יסודי.
לאחרונה הסכים לעזוב את גילאי היסודי האהובים עליו כדי לחנך כתת חינוך מיוחד בתיכון.
***
כשנפגשנו לפני כמה ימים הוא הסביר לי כמה חשוב בעיניו לשדרג ולהחזיר את החינוך המקצועי לקדמת הבמה, כמה זה יהיה רלוונטי יותר מהבגרות לחלק מתלמידיו, ושאת חלקם זה אפילו יציל. וגם על כך שצריך לאפשר למורים להיכנס לתחום גם בלי תואר ראשון או תנאים נוקשים. במילותיו הלא מערכתיות: לבדוק את הלב של המורה, לא את התעודה שלו. ולכן באיזון בין חינוך לבגרות ברור באיזה צד הוא משקיע.
***
רק אחרי ויכוח ארוך סיפר לי שרון על הניסיון האישי שמתוכו הוא מדבר: הוא עצמו לא סיים בגרות (והיום כבר מחזיק בתואר הנדסאי, תואר ראשון ותואר שני, עדיין ללא בגרות כמובן), ודור שני גאה למחנכים באילת.
המפגשים הללו עם אנשי חינוך שהגיעו לא דרך המסלול הקלאסי, עם הרבה ניסיון חיים בתרמילם, מזכירים לי תמיד את העובדה הפשוטה שבחינוך לא תמיד רצוי לייצר סטנדרטיזציה, כי אז איך יגיעו למערכת כל השרונים ואבותיהם, שהם כאלה מחנכים מרשימים בגלל שחצבו את דרכם במו ידיהם?
***
לאחרונה שרון הסכים לעבור מחינוך כתות ג'-ו' בבי"ס יסודי לחינוך כתה י' בבי"ס לחינוך מיוחד בגלל בקשה אישית של מנהל ביה"ס.
אשרי המנהלים שיודעים לבחור לעצמם כאלה 'מורי חוד'.
שבת שלום!