אני לא יודע מהו שיר האחד בספטמבר שלכם, אבל בעברית יש כמה מתחרים בולטים לתואר.

אני רוצה להציע מועמדות של שיר נוסף, אחד שמסתתר אי שם בירכתי הספינה, אם בכלל.

בניגוד למאות שירים של נעמי שמר, זהו שיר על נעמי שמר, שעיבד והלחין בנה אריאל, ולמרות שהשיר הוא מכתב שבו האם מנסה להשיא לבתה תשובה, בעיניי זהו שיר שמחזיק בעיקר את הדילמה: הדילמה של התקופה ודילמה של חינוך בכלל: מה נרצה שילדינו יהיו, על רקע השאלה איך נרצה שהחברה שלנו תיראה?

נעמי בת ה-19, בת קבוצת כנרת, מוזיקאית מוכשרת ביותר, מסורבת לצאת ללימודי מוזיקה בת"א. השנה היא 1949 ואמה מעודדת אותה לעזוב את הקיבוץ למרות התנגדות האסיפה (!). 

אך איך אפשר להחזיק כך מעמד? בעיקר אז, עם קום המדינה, להעדיף את טובתה האישית על פני טובת הישוב? על פני החלטת האסיפה (האסיפה!)? עוד עלולים להאשימה בקרייריזם…

אריאל הורביץ, בחוש שכנראה שמור לנכדים שמוצאים מכתבים נושנים של סבתותיהם, מצליח לצלול לתוך תחושותיה של סבתו רבקה, ומלמד אותנו שני שיעורים בשלוש וחצי דקות.

הראשון הוא המשל הפשוט של סבתא רבקה לאמא נעמי, שבמשפט חד אחד "הלימודים שלך הם המטען על סיפונך", עומד כמו גל נושן ועקשן אל מול גלים חדשניים ופורצי דרך שמספרים לנו שהלמידה כבר איננה חשובה במיוחד. 

השני הוא השיעור העמוק, שעולה בין השורות, על ההחלטות הקשות הצפויות לנו כבני אדם: מהם העקרונות שלנו, איך לעמוד מול התנגדויות, על מה נכון להתעקש, מתי צריך להשקיע בלמידה פנימה ומתי בנתינה לחברה, ומהן בדיוק "הפוגות של באך" שעל הדור שלנו ללמד, או על הילד/ה הפרטיים שלנו ללמוד בגלל כשרונם הייחודי? 

הדילמה, בעיניי, מיושבת בצורה מעוררת השראה (ודמעות) בשורה "כאן פועלים עייפים כבר צמאים לשיר שלך", שבה האם מסבירה לנעמי איך השליחות הפרטית שלה מתיישבת עם זו הציבורית. כדי שמעט שלוה תבוא על נפשה הסוערת. 

ולכן גבירותיי ורבותיי, אני רוצה להציג מועמדותו של שיר זה כשיר הולם לחג שיבעל"ט ביום א' הקרוב – 1.9, שהוא גם א' באלול. על מה שהוא מייצג בעצמו, ולא רק על החרך שהוא פותח לנו למסע אל ההשכלה של אחת מהיוצרות המשובחות שידענו. 

***

לזכות קבוצת כנרת אפשר לומר שיפה לראות איך קיבוץ שנוסד לפני 106 שנים עדיין ממשיך ללמד אותנו שיעורים רלוונטיים לתש"ף. 

שיעור שיש בו מהריח המתקתק של הכנרת עם סיום החופש הגדול.

שתהיה שנה עם סערות נפש במידה, ועם הפוגות הנכונות של באך לכל ילד. 

***

כאן בדקה 2:35 אפשר לשמוע את נעמי שמר מספרת על "עקשנות המחץ של אמא ביחס לחינוך המוזיקלי שלי".

המכתב של רבקה לנעמי

מילים, לחן וחיטוט במגירות: אריאל הורוביץ

יום העבודה נגמר וירדתי לכנרת 
לענות על מכתבך ילדתי הקטנה 
קשה לך שם עכשיו בעיר בה את לומדת 
קשה כמו שקשה תמיד בכל התחלה 

רוח מתחילה לעלות וכבר סוער הים 
כמו שסוערת נפשך שהיא נפש אמן 
ובלב הים פתאום אני רואה סירה 
ועליה דייג אחד שנלחם בסערה 

מה יעשה הדייג – מה הוא יכול לעשות 
כדי שהסירה תגיע אל החוף 
יש רק דבר אחד שיעמוד בסערה 
אם הוא יוסיף מטען לבטן הסירה 

זו ילדתי התשובה גם לסערת נפשך 
הלימודים שלך הם המטען על סיפונך 
כאן פועלים עייפים כבר צמאים לשיר שלך 
אבל את עוד צריכה לחתור 
דרך כל הפוגות של באך