מסדרון אל הבלוג

"שיחות מסדרון" הוא בלוג שעוסק בשאלות בנושאי חינוך, חברה ישראלית, יהדות ואסטרטגיה. המסדרון הישראלי הוא מקום עמוס ריחות, תחושות, קשרים בין אישיים וחיכוך מתמיד בין רעיונות.
זהו המסדרון שבין כיתות בית הספר לחדר המורים, בו מתבצעות השיחות בגובה העיניים בין המורים לתלמידים, השיחות שאינן לפרוטוקול.

הפוסטים הנצפים ביותר

מכתבי אהבה במלחמה

30.6.1941

ברוך, רעי כאח לי, מה שלומך?

אני שולח לך שלושה מכתבים דומים בתקווה שאחד מהם יעשה דרכו אליך.

אני כותב לך מקנסק, לכאן גורשנו אמא ואני. על אבא אל תשאל. גם לימודיי באוניברסיטה העברית ימתינו לתקופה אחרת או לגלגול אחר.

אנא ממך, שלח לי כתובתו בישראל של אליעזר אחי, אני מקוה ששניכם בקשר. וגם את כתובתה של ריבה אחותך. ראיתיה בחטף באחת מעצירות הרכבת שלקחה אותנו מזרחה. היא, אימך ואביך. היו מבוהלים ככולנו אך לפחות הם יחד. ואנא, שבקשתי זו תישאר בין שנינו לעת עתה.

סליחה על קוצר מכתבי. בבקשה, כתוב אתה באריכות ובעיקר על ארצנו היפה!

מסור ברכת בית"רים לחברי קן בית"ר ריגה ולחברי כיתתנו איתם אתה עומד בקשר.

דב

 

28.7.1941

שלום ריבה, אני מקוה שהמכתב הזה יגיע אלייך.

כל כך שמחתי לראותך בעצירת הרכבת מזרחה, מי היה מאמין שניסע בקרונות סמוכים את חמשת אלפי הקילומטרים לסיביר? ברוך שלח לי את כתובתך ואני מבין שנלקחתם עוד מזרחה מאיתנו. אמא ואני עובדים בקולחוז לא רחוק מקנסק. במה מעבידים אתכם ומה שלום הורייך?

באשר אלינו, מאז תחנת הרכבת בריגה לא ראיתי את אבי ואני חושש שלא אראה אותו שוב לעולם. איך הצליח אביך להישאר על הקרון?

אני מסתכל על החפצים שלקחתי, על הכינור וסרגל החישוב, אך לא לקחתי את הדברים הקטנים שאהבתי – התצלומים, אוסף הבולים, חליל העץ. עכשיו אני מצטער דוקא על השטויות האלה.

רק כעבור כמה ימי נסיעה מזרחה הבנו מאנשי תחנת רכבת כלשהי שהגרמנים פרצו לברית המועצות שבוע אחרי גירושנו. המלחמה הגיעה גם לכאן. אין ברצוני להחזיק טובה לרוסים, אך הם למעשה הצילו את חיינו וכעת אני חושש לכל מי שלא גורש. על כמה מזל עוד נוכל להסתמך?

מחכה למכתבך ודרישת שלום חמה למי מחברינו ששם איתך. דב

 

1.10.1941

שלום דב! מה שלומך? הופתעתי לקבל את מכתבך ואני שמחה בשבילך שאתה חי בקרבת עיר גדולה ומקבל מספיק אוכל ועבודה פחות או יותר על פי כוחותיך. לצערי לי כל זה חסר. אנו גרים ביער נידח סמוך לנהרות הצפון. אין פה אפילו זכר לחשמל, רדיו או טלפון. כמובן שאין אפילו רופא שיניים ובולים אין להשיג פה בשום מחיר. לכן, אם תקבל את המכתב שלי, סלח לי בבקשה ששלחתי אותו בלי בול. מקווה שעוד נתחשבן מתישהו.

מחכה לתשובה בכליון עיניים. דרישת שלום מהוריי לאימך, אני מאוד מצטערת בשבילה. תכתוב אם היו ידיעות מאחיך. תכתוב במהרה. כל טוב.

ריבה

 

1.6.1942

שלום ריבה!

היום אצלי יום המכתבים. זה המכתב השמיני שאני כותב! היום יום חופשי, החלטתי לא לנסוע לעיר, נושבת רוח חזקה וקרה. איבדנו הרבה מאוד במהלך השנה הזאת. אני איבדתי את אבי, איבדתי את התקווה להיפגש שוב עם החברים הכי יקרים לי. גם את כנראה איבדת לא מעט. אבל אנחנו לא איבדנו את הבטחון בעצמנו, בכוחנו, בעתידנו. הבטחון לא יבגוד בנו.

אנחנו ניזכר גם בחלומות שיתגשמו עד אז של האחים שלנו שלא הצליחו להגיע לימים האלה. ואנחנו נחיה עד אז!

מצפה למכתבייך. דב

 

30.3.1943

שלום דב!

היום קיבלתי את מכתבך והוא מאוד התאים למצב רוחי. אלהים אדירים, כמה פעמים אני נזכרת עד הפרט האחרון בזמנים המאושרים שלנו בקן! אתה זוכר את חנוכה 1938? זו הפעם הראשונה ששוחחנו. אמא שאלה מה לנערה בת 16 ולבחור בן 18 והסברתי לה שאני מתרשמת מנגינתך בכינור. מי היה מאמין שכל זה התרחש לפני פחות מחמש שנים? אני מרגישה כבר בת 70 עם כל מה שעברנו וכל כך שמחה שבמצבנו אנחנו מצליחים לפחות להתכתב. בבקשה כתוב לי יותר, זה הרי התענוג שלנו.

ותודה רבה שהודעת מתי ליל הסדר, לא היה לי מושג אפילו בערך.

שלך, ריבה

 

17.7.1943

ריבה היקרה!

זמן רב לא קיבלתי ממך מכתב. אולי מפני שגם אני לא כתבתי חודש שלם וזו נקמתך? אני מקוה שאינך כל כך אכזרית ובכל זאת כתבת. אני מחכה למכתבייך בקוצר רוח. אין צורך להזכיר לך לכתוב יותר על עצמך, מכתבייך הם הלא בעלי התוכן הרב ביותר והארוכים ביותר. כבר התנצלתי בעבר על שפתי הכבדה, כפי שאת יודעת אני די מתקשה לכתוב בגילוי לב אבל נראה לי שאת חשה בדברים הסמויים.

רק המשיכי! שלך, דב

 

11.10.1943

דב היקר! אני כותבת לך מהדרך, כבר בפעם השלישית. אולי תתפלא מדוע אני כותבת לעתים קרובות כל כך. אבל אני כל כך בודדה שקשה לתאר מצב גרוע מזה. ראשית, תנאי החיים, שנית המצב הנפשי. אם קראת "בגיהינום של מטה" של אביגדור המאירי, אתה יכול לתאר לעצמך בערך. הכי גרוע היה אתמול ושלשום בערב. שלשום היה יום כיפור. צמתי עד השעה שלוש. חשבתי על הרבה דברים. הגעתי למסקנה, שמכל עם ישראל מצבנו הוא הגרוע ביותר. וגם, שאם חושבים בהגיון, זה יום הכיפור האחרון שלי. קורים כמובן ניסים ויש יוצאים מהכלל, אבל בלי זה אני כמובן לא אחזיק מעמד. הדבר היחיד שמחזיק אותי הוא האפשרות של פגישה בינינו.

נו בינתיים כל טוב. שלך, ריבה

 

9.4.1944

ריבה היקרה!

הצילום שלך מאוד שימח אותי וגם הפתיע. את מאוד השתנית בתמונה האחרונה, רזית ונראית כל כך עייפה. תשלחי לי תמונות אחרות כשיהיו לך, וגם אני אשלח, רק שאני לא הצטלמתי יותר משנה.

את יודעת, ריבה, אחרי המלחמה אנחנו נלמד יחד בפקולטה לכימיה באוניברסיטה שנבחר ובו בזמן נכתוב ביחד את זכרונותינו! הרי יהיה במה להיזכר! ולך עוד יותר מאשר לי.

בריאות ודרישת שלום! דב

 

23.4.1944

דב היקר!

כתבתי לך רק לפני כמה ימים; וכותבת שוב למעשה רק בגלל שאני מאוד רוצה לקשקש עם מישהו "מלב אל לב" בגלל שיש לי מצב רוח נורא. מזג האויר גרוע ואני מתגעגעת לאנשים שאהבתי.

בסה"כ אין לי במיוחד מה לכתוב והסבלנות שלי מתחילה להיסדק.

בינתיים כל טוב לך. תכתוב לעתים קרובות והרבה.

שלך, ריבה

 

31.1.1945

ריבה היקרה!

בחוץ מינוס 40 מעלות. הגעתי הביתה לפני חצי שעה, הדלקתי את התנור, אבל בחדר עוד קר מאוד. אין לי בבית לא דיו, לא עט, לא נייר, לכן אני נאלץ לכתוב בעפרון על פנקס, כשאני כמעט יושב על גבי התנור.

היום קיבלתי את המכתב הארוך והנחמד מאוד שלך.

אני משתעשע בתקווה שאת קוראת את המכתבים שלי בתענוג עצום כמו שאני את שלך. אם עכשיו היית יושבת פה היה לנו הרבה על מה לדבר, לחלום ביחד.

מי שרוצה, ישיג.

שלך, דב

 

9.5.1945

דב היקר! עכשיו לפי הזמן שלנו השעה ארבע אחרי המלחמה. למרות שחלמנו על הפגישה בשעה שש אחרי המלחמה ניאלץ לחכות עוד. אני מברכת אותך מכל ליבי, הרי חלמנו ארבע שנים על היום הזה ובלילה האחרון באמת חלמתי עליך. אמנם, כבר אתמול מהצהרים נפוצו שמועות בלתי פוסקות על כניעת גרמניה. לא היה כלום ברדיו ורק היום בבוקר ב-9:30, כשרק התחלנו לעבוד, מישהו התפרץ למשרד עם הידיעה. אחר כך היה סוג של בית משוגעים. חלק מיהרו למכשיר הרדיו, חלק התחילו לבכות, חלק לצחוק, חלק להתחבק ורבים ניצלו את ההזדמנות בשביל להתנשק באופן גלוי… היה טוב, טוב מאוד בדקות האלה.

מחכה לך, ריבה

 

9.11.1945, מברק דחוף

דב, יוצאת אליך בעשירי ברכבת למוסקבה אתעכב יומיים בקנסק. מה הכתובת? ריבה

 

1.9.2022, וואטספ:

  • אבא התקשרתי אתה לא עונה. תענה לי!
    אני צריכה שתתקשר למזכירות. בקשה בקשה תוריד את השם השני שלי מהרשימות של המורים. המורה לספורט התחיל לקרוא לי ריבה וגיא קלט את זה. כן אבא, דוקא גיא. אתה לא אומר מילה לאמא! אם אני לא עושה משהו מהיר זה הופך להיות הכינוי שירוץ איתי עד סוף יב'! אל תתבאס, אני יודעת שיש לך עניין עם סבתא ריבה, אבל אני מעדיפה מעיין.

 

  • מתוקה שלי, ספתריבה זאת סבתא שבלב, עכשיו אני מתקשר למזכירות.
    רק שתדעי שהיא כן היתה מתעניינת מי זה גיא, אבל אני הייתי עונה לה שסליחה אבל שפתיי חתומות. ואז היא רק היתה זורקת לי שכן גיא לא גיא העיקר שתישארי בארץ. יאללה, נשיקות ותהני בפעולה בבית"ר
שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
דילוג לתוכן